top of page

ד״ר עודדה בנין גורן- ספטמבר 2022





ֿ

קהילת סיד-ישראל מורכבת מארגונים ומאנשי ונשות מקצוע במגוון תחומים הקשורים לפיתוח בינ"ל וסיוע הומניטרי. בואו נכיר את חברי הקהילה ונלמד מהעשייה שלהם ברחבי העולם.





 

הפעם דיברנו עם ד"ר עודדה בנין גורן, אחות מומחית ברפואה דחופה. עודדה משמשת כיועצת לארגון הבריאות העולמי World Health Organization (WHO) בתחומי רפואה דחופה והגבה לאסונות, יועצת למשרד החוץ , למחלקה לשיתוף פעולה בין לאומי (מש"ב) להקמת מערכי חירום, יחידות טראומה, טיפול נמרץ ומחלקות לרפואה דחופה, הכשרת צוותים רב מקצועיים, הקמת תשתיות חירום והפעלתם. זאת בנוסף לייעוץ למנהלים בכירים בתחומי היערכות לחירום, כולל מדינות מתפתחות ואוכלוסיות נזקקות.

בנוסף לעבודתה כיועצת עודדה מתנדבת כמומחית האו"ם להערכה ותאום באסונות (UN– OCHA– UNDAC) במסגרת פעילות זו משמשת כמעריכה ומתאמת מטעם האו"ם באסונות, וכן בצוות המעריך מוכנות המדינות המבקשות בניית תכניות להיערכות המדינה מהאו"ם כהכנה לאסון, לאחרונה חזרה עודדה בשנית, מהרפובליקה של דרום סודאן, לשם נסעה מטעם מש"ב יחד עם משלחת ישראלית להפעיל יחידת מיון וטראומה שנבנתה בתרומת וע"י ממשלת ישראל ל- JUBA TEACHING HOSPITAL שהנו בית החולים הגדול הג'ובה, בירת הרפובליקה של דרום סודן.

לדבריה של עודדה, המפגש הראשוני עם אנשי מקצוע דרום סודנים עוד ב2013, טרם הכרזת העצמאות של דרום סודן כמדינה, כאשר הכשירה קבוצת קובעי מדיניות מתחומים שונים על "היערכות לחירום". עם הכרזת העצמאות, יצאה עודדה למדינה החדשה בראש צוות להדרכה בתחום הרפואה בדחופה וטיפול נמרץ. לדברי עודדה, "הדרום סודנים שהכרתי, הנם אנשים שבאו לבנות מדינה, ממש דומה לחלוצים בארץ, עם המון אידיאולוגיה ואור בעיניים, לעשות יש מאין"…

מספר חודשים לאחר חזרתה לישראל, פרצה מלחמת האזרחים בדרום סודאן. והצוות אותו הכשירה הווה את הגרעין המקצועי שנתן סיוע לנפגעי מלחמת האזרחים.

עודדה, שיוצאת למשימות הדרכה רבות ברחבי העולם ומקפידה לשמור על קשר עם אנשי המקצוע על מנת לתת תמיכה מקצועית ושיתוף של ידע. יחד עם זאת, בקשר למול הצוותים מדרום סודן, סיפרה על הקושי שחשה בעקבות הקשר שנותק, עם פרוץ מלחמת האזרחים…

עתה, לדברי עודדה, עם שובה לדרום סודן בחודש האחרון, חודש הקשר, ונפלה לידה הזכות, לחזור ולהיפגש בשנית ולעבוד עם חלק מצוותי הרפואה שהכירה והדריכה ב- 2013.

שאלנו את עודדה על התחושות בעת החזרה לעיר ג'ובה כיום "התחושה העיקרית שליוותה אותי הנה תחושת עצב לנוכח העזובה והחידלון. העיר מלוכלכת, הכבישים ברובם אינם סלולים ומשובשים. קיים קושי מעבר באזורים מסוימים, בהיעדר מתאימים. אין תשתיות של מים זורמים וחשמל באזורים רבים, העוני והדלות מורגשים בכל פינה". למרות זאת, עודדה מספרת כי האנשים נעימים, חייכנים ואף אופטימיים למרות הקשיים.

במהלך החודש האחרון עבדה עודדה בבית החולים עם הצוותים המקומיים, לדבריה "בהיות דרום סודאן היא אחת המדינות העניות בעולם, תחושת האין מורגשת ביתר שאת, בתוך בית החולים: אין מיטות, אין ציוד, חולים שוכבים על הרצפה…החולים מתים כי אין יכולת לטפל בהם. אובדן בן משפחה בכל תרבות הנו קשה, אם שמאבדת את בנה בגלל תאונה, כשבישראל יכול היה להינצל, כואבת וזועקת ממש כמו אימא ישראלית, ואני, כאשת מקצוע היודעת מה ניתן היה לעשות. בתנאים שונים , כואבת ואמפטית למצבם, ולעיתים חשה תסכול נוסף לעצב לנוח העליבות הקיומית שם.

ולמרות התסכול הרב, עודדה ממשיכה בעשייה. היא מספרת לנו שהיא מאמינה שהיא והצוות שלה טומנים את הזרעים שמהווים בסיס, וכלים ראשוניים, וההמשך תלוי בצוותים המקומיים.

"לפעמים עובדים במצב של טייס אוטומטי – יש מטרה ויש משימה לבצע. "אבל אני לא מנותקת, ומאמינה שגם המעט שאני עושה הוא משמעותי. יש צורך פנימי של לתת כי זאת הקבלה הגדולה שיש… למדתי שזה טיפה בים, אבל זאת טיפה בים שלי, ביום שזה יפסיק לגעת בי, אין לי מה לעשות במקצוע הזה יותר."







Comments


bottom of page